מבנה הנפש הנשי מול הגברי – בסוד הזוגיות 1

ישנם הרבה הבדלים בין שני המינים בבריאה הנפלאה – הגבר והאישה ויש לא מעט הבדלים ביניהם אשר אנו יכולים למנוע עגמת נפש וחוסר הבנה ברבים מן המקרים שהתנהלות השותפותיות בחיי הנישואין.

נקודת היסוד במהלך כל הספר היא כך: ככל שנבין יותר את השוני והצרכים הרבים של בין שיחנו כך נוכל להתמודד עם הדברים שצורה הכי טובה שיש.

מי שאינו מתעמק בהבנת הצורך הרגשי של רעייתו, עשוי לסבור שזו היא חולשתה של האישה מול עוצמתו של הבעל. אולם, כאמור, אין זו חולשה אלא "צורך מקשר"- הבונה את קשר הנישואין. אילו לא הייתה זקוקה לכך, מסתבר שלא הייתה קושרת את עצמה לבעלה, שהרי הנישואין מחייבים אותה לעמול קשות בבית ואף מחוצה לו (הערה: כל מה שאישה צריכה גם גבר צריך, וכן כל מה שגבר צריך גם אישה צריכה- ההבדל הוא רק במינון). כך גם לגבי האוכל שהיא מכינה.

הבורא יצר בה צורך להוכיח את עצמה באמצעות הבישול. בלעדיו היה קשה לה מאוד להתמודד יום- יום עם החזרה על אותן פעולות שתוצאותיהן נעלמות מהשטח תוך זמן קצר. כתוצאה מכך נוצרת ברגשותיה ציפייה לתגובה על הכנת האוכל, ולהתייחסות לטעמו.

לכן, כשהבעל אינו מגיב, היא מסיבה את תשומת ליבו למעשיה בשאלה "איך האוכל" וכדומה. הצורך שלה בתגובות חיוביות מבעלה מוסיף לה המרצה להכין אוכל, לגוון אותו ולהטעים אותו לטעמו של בעלה. לולא צורך זה ייתכן שהתייחסותה להכנתו הייתה כאל דבר טפל ולא ערכי, והיא הייתה נתקלת בקשיים רגשיים בהכנתו, כפי שאנו מבחינים אצל גברים רבים הנתקלים בקשיים רגשיים בעת הזדקקותם לבשל אוכל למשפחתם בדרך קבע.

הקשיים נוצרים משום שלהם לא ניתנה אותה המרצה לכך מאת הבורא כשם שניתנה לאישה (עיין בפירושו של האברבנאל, בראשית ב, יח). כמו כן אנו מבחינים אצל רוב הנשים באכפתיות לקיום הסדר בדירה ולטיפוחה. כאמור, אין זו חולשה אלא יתרון היוצר את הרקע הנוח לשהות והמגורים בבית. ההמרצה הקיימת באישיותה לטיפוח הבית, גורמת לה לציפייה לקבל תגובה שתשדר ששמו לב לעשייתה רבת המאמץ.

לכן, בעל האוכל את המאכלים שרעייתו בישלה ומצוי בדירה שרעייתו טיפחה, ואינו מגיב בשבחים לפעולותיה אלא של רעייתו, הוא למעשה עושה פעולת גניבה, שהרי סוג התשלום שרעייתו מצפה תמורת טירחתה הוא תגובותיו החיוביות (עיין במסכת ברכות ו:). בנוסף לכך שזר הבורא ברגשותיה את הצורך לתחושת שותפות עם בעלה, וצורך זה מסייע לה לשמור על קשריה אליו אף כאשר היא נתקלת בקשיים בקשר הנישואין.

אילו לא היו משולבים צרכים אלה באישיותה של הרעיה, ללא ספק כמעט כל אישה הייתה מעדיפה לחיות את חייה לבדה בלא כל העוול הכרוך בהיותה עקרת הבית. עיין בפירושו של רש"י בראשית ג, ו, ועיין בספר ה"של"ה" ח"א עמוד ט"ו, המצטט את ספר "הבהיר" שכתב שהסיבה שחווה נתנה לבעלה אדם הראשון לאכול מעץ הדעת: "אמרה אולי עכשיו אני מתה והקב"ה עושה לו אישה אחרת ונותנה לאדם, הריני גורמת לו שיאכל עמי, אם נמות, נמות שנינו, ואם נחיה, נחיה שנינו, לקחה מפירות האילן ונתנה לבעלה".

ניתן להבחין בצורך נוסף הקיים ברגשותיה של אישה, והוא, לפרוק מצוקות באמצעות תיאור המועקות שהיא חשה, כל זאת לא במטרה לקבל עצה אלא לקבל תמיכה והבנה, והיא מוצאת בבן בריתה ושותפה לחיים את האדם המתאים והמסוגל להעניק לה אוזן קשבת ותמיכה רגשית.

בעל מאזין שאינו מבטל בדיבורו את סיפורי קשייה, אלא מצדיק את נכונות הקשיים, יגלה מהר מאוד בסיוע הגדול שהוא מעניק לרעייתו ובהפחתת קשייה הרגשיים. אחת התכונות החשובות ששזר הבורא ברגשותיה של אישה, חוסר רגיעה כאשר תינוקה הפעוט בוכה.

חוסר הרגיעה נוצר על ידי הורמון המופרש במוחה הגורם למתח ואיבוד השלווה, וזאת כדי להמריץ אותה לטפל בילדה הרך. הורמון זה מופרש גם במוחו של גבר אך בכמות פחותה יותר, ולכן אנו מגלים גברים רבים מאוד הרגישים לרעשים ו"משום מה" מאבדים את רגישותם מרגע הופעתו של תינוקם הראשון בביתם.

– נראה שסיפורי תחושות המועקה שהיא חשה מטרתן להזמין הבנה למצוקתה, ורחמים על מצבה הקשה. הקורא אולי עשוי להבין בטעות שאם האישה קוראת לרחמים וזקוקה להזדהות הרי הדבר מצביע על חולשה ונחיתות, בדומה לילד הנופל ורץ להוריו שינשקוהו, לא כן. רחמים של אדם על זולתו מהווה תהליך רגשי של קשר חזק בין אדם לחברו, ואם הבעל מגלה חמלה והשתתפות במצוקתה של רעייתו היא חשה שהוא קשור אליה. בהצגת הצורך להבנה למצוקתה יש ביטוי לצורך המקשר ביותר של אשה לבעלה ( תרגום אונקלוס על התורה מתרגם את מילת "אהבה" במילת "רחמים". "אהבה" היא בגימטרייא של המילה "אחד". כלומר התחברות).
אך בנקודה זו אנו מבחינים בשוני רב הקיים בין המבנה הגברי והנשי. הבה ונראה זאת בדוגמא הבאה: הבעל הצליח מאוד בלימודיו, או פעולה שהייתה מוטלת עליו בעבודתו, בעקבות זאת הוא מגיע לביתו במצב רוח מרומם, הוא נכנס הביתה בשמחה ובאמירה מרוממת של "ברכת שלום". לעומתו הרעיה משיבה באמירת שלום רפה ובהבעת פנים מיוסרת. הבעל שואל: מה נשמע, והיא משיבה: אני מאד עייפה. לשמע הדברים מגיב הבעל מיידית לכי לנוח.

תגובה גברית זו אינה תקינה לחלוטין, ומגלה חוסר ידע מינימלי בנפש האשה ואי הבנה בסיסי לצרכיי רעייתו וכי אשתו אינה יודעת בעצמה שאם עייפים והולכים לנוח, העייפות פגה ונעלמת. האם היא זקוקה שבעלה יבוא הביתה כדי ללמד אותה זאת? בדומה לכך כאשר אשה אומרת לבעלה "חם היום" פעמים רבות והוא מגיב "לא חם". כביכול ניתן להבין ממנו שאמירתו "לא חם", מצננת את הטמפרטורה הגבוהה השוררת בבית ובסביבתה. או שאשה מתלוננת על מחושים וכאבים הוא עשוי להגיב "שום דבר, זה יעבור, כך גם הרגישה אמי וכן אמך".
המשגה הוא, כיוון שהצורך של הרעיה מבעלה הוא: "שתסכים עמי שקשה לי". ואף תיתן ביטוי מילולי לכך כלומר שתעניק הזדהות ולא פתרון. לעומת זאת הבעל לא רק שלא הביע הסכמה עם קשייה, אלא הגיב בצורה הפוכה תגובה שהובנה רגשית ע"י הרעיה שלדעתו הקושי אינו נוראי כלל וכלל, והוא הרבה פחות ממה שהיא מתארת. זאת כיוון שיש פתרון לבעיית העייפות.

הגורם לבעל להגיב בניגוד לציפיותיה של רעייתו ולגמד את הקשיים, נובע משתי סיבות.
בהבדל מכוונתה של האשה להציג קושי כדי לקבל הזדהות ולא פתרון, הוא הבין שהיא הציגה בפניו בעיה כדי שיפתור אותה – שלולא כן לשם מה היא סיפרה לו את מצוקתה. לכן הוא הציעה לה פתרונות במקום הזדהות.
הסיבה השניה הגורמת לבעל להציע פתרונות: שהרי הצורך החזק ביותר שיש לבעל מאשתו הוא: שתרגיש טוב, שתהיה שבעת רצון. לכן צורך זה גורם לו לתת לה עצות מעשיות  של צורות הקלה למצוקות- ללכת לנוח, להפעיל מזגן, או שהוא מסביר לה שמה שהיא מרגישה הוא דבר מצוי לכלל הנשים לכן אינו מוגדר כקושי. ההנחה בתת מודע שלו היא שאם רעייתו תעשה כפי שהוא מציע הרי יהיה לה טוב, וזה הדבר התואם לצפיותיו.
(ראוי לציין שמכל ההתנהגויות הנכונות שבין הבעל לאשה, להסכמה עם קשיי האשה יש את ההשפעה המהירה ורחבת התחומים הטובה ביותר).

מבנה הנפש הנשי הוא מאוד שותפותי – כלומר הנפש זקוקה לשותפות, חיבור עם בעלה שזה הגבר לעומת זאת במבנה הגברי הוא בודד, יחידי.

האישה משתפת את בעלה בתחושותיה ובמה שמרגישה.

אחד הקשיים העיקריים בין בני זוג לאחר הנישואין זה חוסר השותפות של הגבר, כלומר הגבר פחות משתף את האישה במה שעובר עליו.

הגבר רואה את הדיבור כדבר מאוד טכני לעומת זאת האישה אצלה זה משהו מהנשמה לדבר ולשוחח על רגשות.

ומה שבעצם קורה שני הצדדים סובלים מזה. האישה משום שהיא  מפרשנת – שאין לה שותף. והגבר משום שמרגיש שממסדים אותו, כובלים אותו יותר מדיי והוא חש באי נוחות.

ומכאן נמנה כמה הבדלים נוספים בין שני המינים:

  • מוח הגבר שוקל יותר ממוח האישה בממוצע, דבר זה אינו מעיד על יכולות גבוהות יותר אלא על מסה כבדה יותר.
  • נשים מסוגלות עקב ביזוריות הקשב לבצע מס' פעולות בו זמנית, גברים טובים יותר בביצוע משימה אחת כל פעם, כתוצאה – הגברים יסודיים ומעמיקים יותר. אך נשים מספיקות הרבה יותר. מציינת פרופ’ מיירס-לוי במחקרה כי אצל הנשים יש יותר קישורים בין שני חצאי המוח. זוהי הסיבה שהן מסוגלות לבצע משימות שונות במקביל ובו-זמנית. משום שלצורך עיבוד מידע הן משתמשות בשני חצאי המוח יחדיו, בשונה מהגברים המעבדים מידע בכל אחד משני חצאי המוח בפני עצמו.
  • אצל הגברים האזור האחראי במוח על הרגש (המערכת הלימבית) נמצא רק בצד אחד לעומת את אצל נשים הוא נמצא בשני צידי המוח . כתוצאה – נשים מגיבות לכל גירוי בהן הן נתקלות באופן רגשי. הן אוהבות, שונאות, מתחברות, מתעניינות, מתפחות חיבה, סלידה, גם לפריטים שאין בהם רגש. לדוגמה הזוג רכשו כורסת סלון האישה תשאל את הגבר 'נו אתה אוהב את הסלון?' והוא יענה: 'מה שייך אוהב?! נשב, יהיה נוח וזהו!'

כאמור, חז”ל למדונו בתלמוד (נדה מה' עמ' ב) כ"בינה יתירה באשה יותר מבאיש”. בינה מלשון התבוננות ובניה. כלומר, מתבוננת היא בפרטים שהגבר אינו שם לב אליהם, ובונה מבנה מחשבתי שהאיש אינו מסוגל לייצר. לפיכך היו מחכמי ישראל שנהגו להתייעץ עם נשותיהם לפני הכרעה חשובה (במסכת ברכות (כז, ב) מובא שכאשר הציעו לרבי אלעזר בן עזריה לקבל את משרת נשיא ישראל “אזל ואמליך בדביתהו [הלך והתייעץ עם רעייתו]”. ועיין עוד במדרש זוטא רות (פרשה ד, יא) משום שאולי היא תבחין בפרט משמעותי שנראה זניח וטפל בעיניו של האיש.

  • החלק המילולי רחב ומפותח יותר אצל האישה, נשים מדברות על הכל נשים ממלילות כל דבר נשים פותחות בשיחות נפש מעמיקות ותצואה נשים מעמיקות ומצליחות יותר בתחומים כמו – רפואה, משפטים. נשים פחות סובלות ממחלות שנגרמות עקב אפיוני דחיסה שמקורן בדחיסת הרגש. כמו: לחץ דם והתקפי לב. בשל העובדה כי מה שמציק להן זוכים לטיפול המילולי – מדברות ומוציאות החוצה ולא משאירות בפנים, ובנוסף נשים מתערות במהירות קלה יותר בחברה לא מוכרת בזכות יכולתן ליצור קשר מהיר ובלתי אמצעי עם אנשים אחרים.

בשנות התשעים נערך ניסוי מעניין באוניברסיטת יורק שבטורונטו. נשים וגברים שהוזמנו להשתתף במחקר אקדמי, התבקשו להמתין בינתיים במשרד מסוים, מבלי שיידעו שבהמתנה זו החל המחקר. המשרד היה ללא חומר קריאה וללא כלי מדיה שהיו עלולים להסיח את הדעת מהפריטים שהיו במשרד. כעבור שתי דקות הוצאו כל המשתתפים במחקר מהמשרד ונשאלו: אילו אובייקטים או פריטים זכורים לך מהמשרד בו המתנת, והיכן היו ממוקמים פריטים אלו?

התוצאה הפתיעה את החוקרים. התברר כי נשים זכרו בממוצע 70% יותר פריטים ומיקומים מאשר הגברים.

כלומר, המוח הנשי מתבונן בעיצוב הסביבתי ומתעניין בפריטים ובמיקומם, הרבה יותר מאשר המוח הגברי. האשה נבראה עם תחומי ענין מיוחדים אלה יותר מהאיש, משום עיקר פעילותה הטבעית כ’שרת הפנים’ של הקן המשפחתי. האדם הממונה, בין השאר, על עיצוב וטיפוח הבית וכל ילדי המשפחה. והרי בית וילדים מחייבים שימת לב מירבית לכל פרט הרבה יותר מכל מקום עבודה ממוצע, משום ההשלכה הרבה על חיי המשפחה, הן מהיבט איכות החיים והן מההיבט החינוכי.

עם התקדמות המחקרים החלוציים, התפרסם בבריטניה בשנת 2003 ספרו המסעיר של פרופ’ סיימון ברון-כהן, פרופסור בכיר לפסיכולוגיה ופסיכיאטריה באוניברסיטת קיימבריג’, “ההבדל המהותי: גברים, נשים והמוח הגברי הקיצוני”. בספר זה מוכיח המחבר על פי מחקרים חדשים, כי לנשים ולגברים מוח שונה ביולוגית

הבדל ביולוגי זה ראשיתו בתחילת היווצרות העובר, כאשר העובר הזכר מקבל מנת טסטוסטרון גדולה יותר ומפתח מוח גברי, בעוד הנקבה המקבלת מנה קטנה מפתחת מוח נשי. המוח הגברי מסוגל לנתח, לפרק ולהרכיב דברים בשיטתיות. הוא מבין במהירות איך מערכות עובדות, וחושב בנוסח “אם-אז”. לכל דבר סיבה. לכל שאלה תשובה. מוח שמסוגל לנווט טוב יותר, שכן הוא בונה לעצמו תרשימים תלת ממדיים של סביבה פיזית. מוח שלא יחשוב מיד להציע קפה לאורח או להתעניין בשלום ילדיך. וגם אם יחשוב ויציע ויתעניין, לא באמת יתעניין בתשובות. לעומת זאת, המוח הנשי מסוגל לזהות בקלות מחשבות ורגשות של אדם אחר ולהגיב באופן המתאים ביותר, לתקשר עם אנשים רגשית, וחש צורך אינסטינקטיבי להתעניין בתינוקות ולגונן עליהם. מוח שכדי לזכור מרחב פיזי יסמן לעצמו נקודות ציון ולא ישרטט מפות מנטליות.

במחקרים אלה התברר כי המרכז העיקרי של יצירת רגשות וזיכרון במוחההיפוקמפוס – גדול יותר אצל האשה, וכך גם המסלולים המוחיים הקשורים לשפה ולהתבוננות ברגשות הזולת. פירוש הדבר שנשים, בממוצע, מיטיבות לבטא רגשות ולזכור את הפרטים של אירועים רגשיים. אצל גברים לעומת זאת, חלק המוח המוקדש לדחף הבין זוגי גדול פי שניים וחצי מזה של הנשים. גם מרכזי המוח המופקדים על פעולה ותוקפנות גדולים יותר אצל גברים (ד”ר לואן בריזנדיין במבוא לספרה “המוח הנשי”.)

כן. אני רוצה לאתחל את חיי!

הרשמו לטיפ היומי בוואטסאפ

תכנים ותרגילים מעשיים לשיפור המוטיבציה, זוגיות, יצירת כסף, חינוך, אהבה, מתאים לאוכלוסיית ה-5% שרוצים להתפתח.
הצטרפו לרבים שכבר שינו את חייהם.

מלאו פרטים לטיפ היומי

Call Now Button
שלום
איך אפשר לעזור לך?