"רק כשאתה נמצא על סף תהום, אתה מבין כמה גבוה אתה נמצא" אני רוצה לדבר איתכם כאן, על כמה עקרונות מאוד נפלאים במיינדפולנס (קשיבות, בתרגום חופשי) שמקורם נמצאים ביהדות ובמקורות נוספים בפסיכולוגיה המסורתית והמודרנית, שנחיצותם בעידן של היום חיונית מאוד. ואדם שיתרגל את העקרונות האלה על בסיס שגרת חייו, אפשר הוא שיבלה את חייו להתייעץ אם אנשי מקצוע, במידה וזה מפריע לתפקוד. עקרון ראשון אומר לנו, כי החיים שלנו כל הזמן עוברים שינויים, העולם משתנה, הגוף, כל תא, המחשבות חולפות,. תחשבו על זה שהרגע שהתחלתם לקרוא את הטור ועד עכשיו, אתם כבר לא אותם אנשים.

ואנחנו בתפיסה שלנו, חיים בצורה כזו שאנו נאחזים בדברים כאילו שהם נצח, ועצם התפיסה הזו מייצרת סבל רב, כשאנו מגלים משהו אחר. אם תרצו להעמיק בזה יותר. תחשבו על זה שאנחנו כל הזמן בתנועה. ואנשים נמצאים בתקיעות מסוימת שנגרמת כתוצאה מתפיסה אשלייתית שהכלי שאר קבוע. וזה אחד הסיבות לסבל גדול בעולם. כשהמציאות האמיתית כפי שהיא אכן מגיעה אל חיינו, אנשים מתקשים לקבל את זה. הם הרי תכננו את הכל אחרת, ולפי תפיסת עולמם, הכל צריך להיות כפי שהם מתכננים.

ולכן עקרון שני שאנחנו נלמד, זה להכיר את מציאות החיים האמיתית כפי שהיא, ולקבל אותה עם הקשיים שלה. והיא ההבנה כי בעולם יש שמחה, טוב, שפע, ויחד עם זאת באותה נשימה יש: כאב, רעב, חוסר שוויון, קשיים, אתגרים. וכן, הם יגיעו. אנשים מחפשים להיות עסוקים כל הזמן, העיקר לא לחוש את הבדידות. עיקר ההתמכרות היא בריחה מספר גדול של פעמים לאותו דבר. וכל זה, רק כדי לא לפגוש את הרגש שעשוי להכאיב לנו. ולמה אנחנו לא מוכנים לקבל את הכאב? כי בתפיסה שלנו (לכאורה) 'אין לו מקום בחיינו'.

אז ברגע שאנחנו מפנימים את התובנה הזאת כמו שצריך, אנחנו מייצרים הכנה מראש למציאות האמיתית של העולם. ושלא נטעה לחשוב כי אנו צריכים להיות עסוקים כל הזמן ברע כדי להיות מוכנים לו. אלא, תבחרו את דרך האמצע. והיא: ההבנה מצד אחד כי הקושי יכול לבוא, ביחד עם זאת שהעולם כל הזמן משתנה ויכול להיות מציאות אחרת ושונה מזה שאני מתכנן, ולא כי העולם רע לי. אלא כי לא כל התכנונים שלנו יכולים להיות מושלמים במציאות שלנו. (כמובן שאפשר לחבר את זה לאמונה, שהכל בסוף לטובתנו) אבל זאת המציאות, ונלמד לקבל אותה כפי שהיא.

בתרגול נכון, אנחנו נאמץ לעצמנו חיים של קבלת שינויים ואתגרים שעומדים בדרך.